<h1>תשב"ץ סימן קי"ט</h1>
<h2>דף לב.</h2>
מהר"ם ז"ל מתפלל כל ברכה ראשונה עד למען שמו באהבה ואז מתחיל מסוד חכמים וכו' ואומר זכרינו לחיים בשב"א כי לחיים בפת"ח משמע לא חיים. והכי משמע בנדרים (דף י') כיון דאמר לחולין בפת"ח ולא אמ' לחולין בשב"א משמ' לא. ואינו אומ' לחיים טובי' עד וכתוב לחיי' טובי' משל לסוחר כותי מתחילה שואל מעט ואחר כך שואל הרבה לכך מתחיל לחיים ואחר כך חיים טובים וכן עשה דוד המלך בתחילה שאל על השגגות שנאמר מי יבין וגומר. ואם שכח לומר זכרינו ומי כמוך חוזר לראש. וכן בהמלך הקדוש. ובאחרונות וכתוב לחיים ובספר חיים חוזר לרצה. אבל באמצעיות אם שכח לומר המלך המשפט חוזר לתחלת הברכה כי אמצעיות אין להם סדר. אמנם בכל התפילה אם שכח לומר איזה דבר ורצה להבין ולכוון לתפילת החזן מראש ועד סוף יוצא בכך רק שיכוון כל תיבה ותיבה מפי החזן. ובענינו אינו חוזר כי כל ימים שאין בה' מוסף אומר מעין המאורע בשומע תפלה ואם לא אמר אין צרי' לחזור. (הג"ה) יש רוצים לומר כששכח החזן לומר ענינו בין גואל לרופא ומתחיל לומ' ברכות אחרות שיאמר ענינו במקום שיעמוד אפי' אמר ברכות הרבה אח"כ ולא יחזור לרפאנו. וקשה דאמרינן במגילה (דף י"ז) קראה למפרע לא יצא וכן בתפילה. לכך נראה שיאמר ענינו ואח"כ יחזור לרפאנו לסדר הברכות. ומה שאמרנו אמצעיות אין להם סדר היינו שאינו חוזר לסדר האמצעיות דהיינו אתה חונן דאילו בג' ראשונות אם טעה במחיה מתים או באתה קדוש חוזר לברכה ראשונה וכן בג' אחרונות. ולענין יחיד ששכח ענינו בשומע תפילה אומר אותו באלהי נצור קודם עושה שלום. וכן המתענה בשבת יאמר ענינו באלהי נצור עכ"ל. ובשני ימים טובים של ר"ה מתפלל קדיש ראשון בניגון קדיש ראשון של שבת כי אמר שאין לשורר קדיש של ר"ה ושל יום כפורים כמו קדיש של שאר יום טוב ודוקא קדיש ראשון אבל כל השאר אומר כשאר יום טוב. והחיות ישוררו אומר בר"ה ויש בני אדם שאין אומרים והחיות ישוררו וסמכינן על ההיא דאמרינן בערכין (דף י') דישראל אין אומרי' שיר' בר"ה וי"כ. מיהו אין זה ראי' דדוק' ישראל אין אומרי' שירה אבל מלאכי השרת אומרי' שירה אמנם בשביעי של פסח אין אומרי' והחיות ישוררו משום דבשביעי של פסח לא אמרו מלאכי השרת שירה כדאית' בערכין (דף י') ובקשו המלאכי' לומ' שיר' א"ל הקב"ה מעש' ידי טובעי' בים ואת' אומרי' שירה לפני ומכל מקום לא נהגו לאומרו בצרפ' גם בר"ה וגם בי"כ. עכ"ל. ובתפילת יוצר (אומר ותערב לפניך ו)מתחיל מלך דר זכרון תרועה אם הוא בשבת ובחול בזכרון שופר חק לישראל הוא לזכותם מלך נא נצור חסד לשולחו לו ואינו אומר לניני קשוב קול תקיעה. בשבת זכרון תרועה מזוכרי לך בשבת בזכרון שופר תמוכים אנקת לבדיה. יום ראשון של ר"ה שחל להיות בשבת אומרים שמו מפארים ואתן לפועלי צדק. וביום שני תעיר ותריע ואדרת ממלכה ואאפיד למוסף תשיב לנדן בנגון קרן במשכם בשבת בזכרם. דברות אלו דברי הברית גילה בזכרון כו' היום גלותי אסומה טלולה גשומה אם שחונה כי יש במסכת יומא (דף כ"ג) שאין טוב כשיש גשמים הרבה בשנה לכך מתפלל החזן שתהא השנה אסומה וטלולה אבל אם יש לה להיות שחונה אז תהיה גשומה. אם לא למענו יעש ויסיר חרון אף וכעס ראה כי אין איש לפתותך בשופר בשבת בזכרון שופר ואומר בכל מקום לפתותך כי בספרי איתא אשרי העם יודעי תרועה וכי אין האחרים יודעים תרועה אלא שיודעים לפתותך בתרועה. ואומר כסוד שיח שרפי קודש המקדישים שמך בקדש דרי מעלה עם דרי מטה קוראי' ומשלשי' קדושה ככתוב וקרא ואין לפרש עילום שמך. ואין לומר אין פירוש כי יש פירוש לשמו כדאיתא בקדושין (דף ע"א) סבר למדרשי' בפרקין אמר ליה ההוא סבא לעלם כתי' לכך יש לומר אין לפרש מרבעות לכסא מרעישות כסא חמש מאות חמש עשר' כלומר ת"ק פעמים ט"ו בסבך וככל ויחון עם המיחדים ועמך תחתיות ארץ יורשו בחוניו לפארו בארץ כי מקדישך בערכך. ואין לומר כערכך כי אין ערך להקב"ה. אהבת איתן אדונינו. והר' פרץ ז"ל היה אומר אבינו ובבן הנעקד הודאי שמו וכן תהלתו ודאי שם הוא ויוצא שם במלוי של ד' אותיות וגם הוא בגימטריא אהיה הכל יכול ומכלכלם יחד בצל שדי שהוא היה והוה ויהיה הקצר בזעם כי הקוצר הוא לשון קצירה ויעשו כולם אגודה אחת בלב שלם. מהר"ם אמר משל למלך בשר ודם שבא לעיר ובאו עמו דוכסים והגמונים אין מזכירין כלל שום שר שבא עם המלך כ"א המלך כמו כן בר"ה בשביל ר"ח שבא עם המלך כלומר עם ר"ה אין מזכירין כלל משל ר"ח ואין אומר ובראשי חדשיכם בר"ה ושעיר לכפר מלבד עולת החדש ושעיר לחטאת ושני תמידין כהלכתן. ורבינו תם היה אומר מלבד עולת החדש ומנחתה וגם אומ' ושני שעירים לכפר עלינו לשבח (הג"ה במחזור ויטר"י יש יחיד אינו אומר עלינו לשבח וה"ר פרץ ז"ל אומ' דנכון לאמרו כי זהו תחילת המלכיות. דאם לא כן על כן נקוה לך אמאי קאי עכ"ל). ומושב יקרו הורם מה יאמרו הבינם מה ידברו השיבם מה שישאלו עיני עמך בך תלויו' ועיניה' לך מיחלות לשכך כעס וחימה ואינו אומר גשי' מול שוד להלחמה משו' דלא לימא אינש גירא בעינא דסטנא דלא אתי לאגרויי ביה משו' רבי אליעזר מגרמייזא. ותוציא לאור משפטינו ואין לומר היום כי גמר דין אינו אלא ביום כפורים ואינו אומר אם לזול אם ליוקר כי תופס בזכרונות של יום שני סוגר דלת בעד תמימים בזעם עד בא קיצם כי הפסוק ויזכור אלדי' את נח אינו שייך כלל לאותו חרוז אם לזול אם ליוקר. ואומר ופקדינו בפקודת ישועה. לחלות ולחנן פני אדוני האדונים כי לה' המלוכה ומושל ואינו אומר והית' לה' המלוכה ומושל כי לא מצאנוהו פסוק.
<h2>דף לג:</h2>
דיני תקיעה בישיבה תוקע ג' פעמים קשר"ק ג"פ קש"ק וג"פ קר"ק ובמלכיות תוקע קשר"ק פעם אחת ואז יש לומר ומקשיב קול תרועתינו כי מסתמא יש לשם תרועה אם התרועה עצמה היא טובה או הג' שברים עולים לתרועה אחת ובזכרונות תוקע קש"ק פעם אחת ובשופרות תוקע קר"ק פעם אחת ואז יש לומר ומקשיב לקול תקיעתינו בשניהם כי שמא הג' שברים אינם עולים לתרוע' טובה ותרוע' עצמה טובה או שמא אפכא כי אין אנו יודעים אמיה דסיסרא אי ילולי יליל זהו במהר' זה אחר זה או גנוחי גנח זהו באריכות לכך אינו אומר בזכרונות ובשופרות לקול תרועתינו. הג"ה זהו מנהג הכתוב במחזור ויטרי. אבל קשה לר"ת דאם כן סותרים זה את זה לכך תיקן רבינו תם לתקוע בכל פעם קשר"ק קש"ק קר"ק לאפוקי נפשיה מפלוגתא. עכ"ל.
